הפלרטוט הישראלי עם סין מכעיס את הממשלים האמריקאיים משתי המפלגות

לראשונה זה 20 שנה הגיעה ליפן ספינת מלחמה גרמנית הנושאת את השם "ביארן" ועגנה בנמל טוקיו. מדובר בצעד גרמני (ואירופי) ברור כלפי הסינים המשתלטים על ים סין הדרומי, נתיב ים מהחשובים בעולם לתעבורת סחורות של כל מדינות האזור ושל מדינות הממוקמות מעבר לאוקיינוס ההודי והפאסיפיק. גרמניה מייצגת את אירופה, שמואסת בכרסום בהגמוניה שלה - לא רק בימים הבינלאומיים, אלא גם באירופה עצמה, שבה הסינים מכים שורש, תוך ניצול מדינות חלשות.

מפקד הצי הגרמני סגן האדמירל שונבאך אמר במסיבת עיתונאים בטוקיו ב־9 בנובמבר השנה (שבה השתתפו גם מפקד הפריגאטה ושגריר גרמניה ביפן) כי מטרת המשלוח של הכוח הימי הגרמני היא לוודא שהסדר העולמי במים הטריטוריאליים הבינלאומיים, האמנות הבינלאומיות וחופש השיט הבינלאומי יישמרו. דבריו כוונו לסין, שהיא מדינת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה בדרום־מזרח אסיה.

סין בונה איים מלאכותיים בים סין הדרומי, ולאחר מכן טוענת לבעלות כלכלית של 200 מייל מסביב לכל אי וגם מנסה להגביל שיט של אוניות השייכות למדינות אחרות. חילוקי הדעות בין מדינות האזור בנוגע לבעלות על האיים הולכים וגדלים. הדובר אמר כי יחסי הכוחות הצבאיים באזור השתנו, גרמניה באה לאזור כדי להביע תמיכה באמריקאים, ביפנים ובמדינות אחרות באזור.

ים סין הדרומית שייך לכולם, הכריז שונבאך, שגם השתתף בתרגילים ימיים עם הצי היפני. גרמניה היא האחרונה להצטרף לכוח הבינלאומי, שנועד לבלום את התפשטותה התוקפנית של סין. באזור יש כוחות של אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה, קנדה וצרפת, הכל בניצוחה של ארה"ב, כולם השתתפו בתרגילים ימיים בשנים האחרונות.

הקולות של פיראוס

הזעקה באה גם מכיוון הסוורים בנמל פיראוס ביוון, הטוענים כי מכירת הנמל לחברה הסינית הממשלתית COSCO Shipping, שרכשה בשנת 2008, בשיא המשבר הכלכלי העולמי, 51% מהזכויות בנמל (והגדילה את הנתח ל־67% באוקטובר השנה). בעשור הראשון להשתלטות, הפעילות בנמל גדלה פי שבעה.

הסינים טוענים כי הם מעסיקים 2,000 עובדים, ובאופן עקיף עוד 10,000. עוד הם טוענים כי הם משלמים 3.5% מהכנסות הנמל לממשלה המקומית. זוהי הייתה אחת ההצלחות של היוזמה חובקת העולם של נשיא סין שי ג'ינפינג, תוכנית Belt and Road החדשה והמודרנית לדרכי המשי. הסוורים טוענים כי תנאי העבודה בנמל אינם בטוחים. סוור אחד כבר איבד חייו.

לא זאת בלבד, אלא גם ההשקעות הסיניות לא נעשו כמובטח: עד כה הושקעו בנמל המייצג את תרבות יוון זה 2,500 שנה רק 100 מיליון יורו, כשליש ממה שהובטח. הציוד רובו ככולו יובא מסין, וכך לא הייתה תרומה לעסקים המקומיים בחידוש הנמל ובהפיכתו למודרני. הבטחות להשקעה במתקנים נלווים כגון בתי מלון לא קוימה.

ירח הדבש בין יוון וסין הסתיים. ממשלת יוון לא אפשרה לאחרונה לחברות ממשלתיות סיניות להתחרות על פרויקטים לחלוקת חשמל ביוון. היוונים פנו לסין בזמן שהיו בצרות של החובות האדירים שלהם לאחר משבר 2008, ועכשיו הם מבקשים להשתחרר מכבלי החובות אליה. צריך להודות: נמל פיראוס הפך לנמל הימי הצומח ביותר בעולם. הסינים אומרים כי הוא יהפוך לנמל הגדול ביותר באירופה.

האירופים התעוררו באיחור כרגיל, לאחר שחברות סיניות כבר מחזיקות לפחות עשירית מנפח הפעילות בנמלי אירופה. לחברה הממשלתית הסינית COSCO יש נתחים של יותר מ־50% בנמלי ברוז' בבלגיה, ולנסיה בספרד, 40% בנמל בילבאו בספרד, 35% ברוטרדם, 26% בנמל אמברלי באיסטנבול, 20% באנטוורפן וכן נתח של 20% בפורט סעיד. הקונגלומרט ההונג קונגי China Merchants Port, או בקיצור CMPort, עם נתחים בדנקרק, במרסיי ובנאנט בצרפת וב־MARSAXLOKK במלטה. לחברה יש גם נתחים בקזבלנקה ובטנג'יר במרוקו וכן במזח באיסטנבול.

בתחילת החודש הכריז האיחוד האירופי על תוכנית קונטרה להתפשטות הסינית של החגורה שחובקת כבר 139 מדינות בעולם, שהן, לדברי האמריקאים, כ־40% מהתוצר העולמי. אחת ההערכות היא כי עד 2040 יובילו הסינים דרך היבשה מאסיה לאירופה מטען של 3 מיליון TEU (יחידת מדידה של מכולה בגדול 20 רגל): דרך הים 2.5 מיליון TEU, ורק חצי מיליון TEU דרך האוויר. כלומר מרביתה של מעבר הסחורות תהיה בדרך היבשה שהסינים סללו, אם במסילות ברזל ואם בכבישים.

השליטה בדרכי היבשה היא חד וחלק של הסינים. המשימה של האירופים הנהנתנים לא תהיה פשוטה. לסין כבר יש תיק השקעות והלוואות של 1,500 מיליארד דולר מחוץ לסין, הרבה יותר ממה שאירופה יכולה להעמיד. הסינים מלווים מיליארדי דולרים שמדינות עניות בעולם לא יכולות להחזיר, וברור שלאחר מכן הן משועבדות לחברות הממשלתיות הסיניות.

כך לדוגמה הסינים מימנו כבישים ודרכים מהירות במדינה הבלקנית של יוגוסלביה לשעבר מונטנגרו. חוב של מיליארד דולר רבץ על המדינה הענייה, שנאלצה לזעוק לבנקים אמריקאיים ואירופיים שיצילו אותה. סין מכחישה כי היא טומנת מלכודות בדמות מתן הלוואות למדינות ולחברות בעולם.

גם אנרגיה ובריאות

האירופים הכריזו כאמור על תוכנית משלהם, Global Gateway, שער עולמי. כוונת התוכנית האירופית היא להשקיע סכום של 340 מיליארד דולר כדי לשפר את התשתיות העולמיות. הפעם, בניגוד לסינים, לא רק דרכי סחר, כבישים, מסילות ברזל, נתיבי ים ונמלים, אלא מערכות דיגיטליות, כוח חשמלי, אנרגיה, כולל מתחדשת, תעבורה, תחבורה, מסילות ברזל וכבישים, והעיקר - סיבים אופטיים איכותיים להעברת נתונים.

ההשקעה תהיה מסביב לעולם, החיבור למערכות יהיה בין כל היבשות. התוכנית תדאג גם לבריאות האוכלוסיות בעולם באמצעות הגדלת הנפח של יכולת הטיפול הרפואי באוכלוסייה וכן תפרוס מערכות של בתי ספר מודרניים מסביב לעולם. האירופים אומרים כי לעולם המערבי הדמוקרטי, בעל הערכים, יש האפשרות והיכולת להידרש לאתגרים חובקי עולם של עזרה, ובה בעת לשמור על האינטרסים האסטרטגיים של אירופה בעולם.

האירופים אינם מזכירים מפורשות את סין בהתייחסם לפרויקט חובק העולם שחנכו החודש, אך ברור כי הוא נועד לבלום את הסינים הפועלים באטיות ובזחילה ארוכת שנים ללא הפסקה להגביר את יתרונם הכמותי והאיכותי מסביב לעולם. האתגרים העיקריים של אירופה במצב הגיאופוליטי הכלל־עולמי הן הודו, יריבה מרה של סין ואפריקה שחברות סיניות השתלטו על חלקים גדולים ממנה.

הודו מתקרבת לעימות חזיתי עם סין ככל שהשלגים מפשירים בפסגות ההרים בין המדינות בגלל התחממות כדור הארץ. הסינים מנסים לדחוק את ההודים מחבלי ארץ שהם טוענים כי הם שלהם, מה שדוחף את הודו להעלות את יכולתה התעשייתית והצבאית, פשוט אין לה ברירה. באפריקה, האתגר הוא כפול. האירופים צריכים וחייבים להגדיל את ההזדמנויות של עניי היבשת כדי שאלו יפחיתו או יפסיקו את הנהירה לאירופה העשירה והמבוססת, תוך סיכון חייהם בים הסוער. אם ההשקעות יבשילו, מספר המהגרים לאירופה יפחת, ואם זה יעזור לבלום את ההתפשטות הסינית, מה טוב.

לאירופים יש בעיה נוספת, והיא רוסיה, המאיימת לפלוש לאוקראינה מפני שזאת מתקרבת לברית נאט"ו (שנטשה אותה לאנחות עת פלשו הרוסים לקרים) ולמערב. האמריקאים, וגם האירופים בעקבותיהם, מאיימים על הרוסים כי פלישה לאוקראינה תגרור סנקציות חמורות עוד יותר מאשר אלו המוטלות היום בעקבות הפלישה לחצי האי קרים.

רוסיה, ברצותה, יכולה בקלות לקטוע את רוב דרכי הסחר היבשתיים מסין ולחנוק את מרכז אירופה, כפי שהיא עושה לאוקראינה, באמצעות ניתוב צינורות גז עוקפים. למעשה יש פה איום הדדי בין רוסיה ואירופה, ובייחוד הדברים אמורים למדינות מרכז אירופה, שאין להן מוצא לים, והן נדרשות לדרכי מסחר ארוכות מאסיה או מנמלי צפון אירופה וגם מהים התיכון.

מבחינה זו, המסלול שסין מציעה, של מסילות ברזל וכבישים דרך מרכז אסיה, בואך הקווקז וטורקיה, נוח מאוד לאירופים, אפילו הוא מחזק את מעמדה האסטרטגי של סין. אם יעדיפו את הנתיב הרוסי, שוב יהיו נתונים לחסדי מוסקבה, כפי שהיה במשבר הגז לפני כמה חודשים.
לכן התלות של אירופה היא דווקא באמצעות נמלי האוויר והים, בעיקר של נמלי האוויר, למטען של פרנקפורט, פריז, אמסטרדם ולונדון וכן נמלי תעופה משניים בשאר היבשת.

התלות של אירופה היא גם בנתיבי המים הבינלאומיים, בעיקר בואך צפון־מערב אירופה. האירופים יהיו חייבים לחזק נמלי האוויר והים שלהם נגד ההשתלטות הסינית והאיום הרוסי. בעיה נוספת של אירופה היא הנסיגה של ארה"ב מהמזרח התיכון, נסיגה שלא תיטיב עם האירופים שהתרגלו במשך עשרות שנים, מתום מלחמת העולם השנייה, למטרייה הצבאית והטכנולוגית של ארה"ב.

מדיניות הבדלנות האמריקאית, הן של הנשיא האמריקאי הקודם דונלד טראמפ ולמעשה הן של הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן, תחייב את אירופה להשקיע סכומי עתק בחימוש מודרני רב־מערכתי, נוסף להשקעות האדירות בתשתיות. התוצאה תהיה ירידה הכרחית ברמת החיים של האירופים, שפונקו בידי האמריקאים מאז תוכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה.

הרומן הסיני

למרות האזהרות השלוחות לישראל מכיוונם של האמריקאים והעובדה שהאמריקאים הם בני הברית הטובים ביותר שהיו לנו מעולם (עכשיו אנחנו אפילו מבקשים מהם לתקוף צבאית את איראן), ישראל מפלרטטת עם סין - מה שמכעיס את הממשלים האמריקאיים משתי המפלגות. יש הבדל גדול בין מתן אפשרות לסינים לרכוש את תנובה, עניין מסחרי גרידא,  וכן רכישת חברת הכימיקלים אדמה (מכתשים אגן לשעבר), ובין מתן מפתחות לניהול נמל בישראל כמו במקרה של חיפה.

הנמל הסיני שנבנה בחיפה בידי הסינים ומתופעל על ידם מאז תחילת חודש ספטמבר השנה (בניהולה של חברת Shanghai International Port, עם בעלות של 61.07% לממשלת סין, המפעילה האקסקלוסיבית של נמל שנחאי). נמל המפרץ החדש והחדיש והאוטומטי העניק זיכיון ניהול ל־25 שנה לסינים. הענקת הנמל לסינים נעשתה כדי להתחרות בנמל הישן, שעל עובדיו לא יכלו ממשלות ישראל להשתלט במשך עשרות שנים. ישראל נותנת לסינים לצפות מקרוב בנמל הצבאי החשוב ביותר שלה בחיפה. נכון שיש מידור, אך צריך לזכור את יכולות הסינים, שאולי טחו עיניה של ישראל מלראות.

היהירות של מערכת הביטחון של ישראל ותוצאותיה מלמדות שאסור לסמוך על מדיניות ה"סמוך". ונקווה שאני טועה. נמל חדש, אף הוא בתפעול סיני, ייפתח מצפון לנמל אשדוד, סמוך לתחנת הכוח אשכול. מבקר המדינה מצא כי חנ"י, חברת נמלי ישראל, ייבשה את השקעותיה בנמלים הקיימים, מ־247 מיליון שקל בשנה בממוצע בין 2005־2010 ל־32 מיליון שקל בין 2011־2018. אחרי הייבוש טענה כי הנמלים נכשלים, ואז הביאה את הסינים. מלחמות היהודים בין עובדי הנמלים, שחשבו שלעולם חוסן, ובין ממשלות ישראל הביאו לזכייה הסינית בשני נמלים בישראל.

ישראל מתנהגת כמו אותו עני וקבצן שהתמזל מזלו והתעשר, אך ממשיך לחסוך ולקבץ נדבות כפי שהיה בזמן עוניו. ישראל, היום אחת המדינות העשירות בעולם, לא חסרה כסף, וודאי שאינה חסרה את ההון לבניין נמלים. עלות של 5.5 מיליארד שקל עבור הנמל החדש בחיפה היא כסף קטן לאחת המעצמות החזקות בעולם - ישראל - הממשיכה לבכות כל הדרך לבנק.

סין היא ידידתה החמה של איראן, האויבת המושבעת של ישראל, בעוד ארה"ב היא מטריית הביטחון שלה. יגיע רגע שבו האמריקאים יגידו לנו "מספיק" בתחום שיתוף הפעולה בתחום התשתיות עם הסינים, כפי שדרשו בתוקף לסגור פרצות עם הסינים בתחום טכנולוגיית המחר, שישראל היא מהמובילות בה בעולם.

אוסטרליה, יפן, קוריאה הדרומית, ובתהליך גם מדינות באירופה, נענות לדרישה האמריקאית לחסום את סין בתחום הטכנולוגי. לפי שעה, רק ישראל מתחכמת. טוב עשו מקבלי ההחלטות עת אפשרו לעשות תרגילים אוויריים צבאיים מעל ישראל, בהשתתפות צבאות רבים, בחודש אוקטובר השנה. לראשונה מאז מלחמת העולם הראשונה טסו מטוסי קרב גרמניים עם מטוסי קרב ישראליים מעל ירושלים, הנמצאת בריבונות מלאה של ישראל.